<h1>ראבי"ה סימן תתקס"ג</h1>
<h2>דף כא.</h2>
אדוני ומורי כתב דהך דכרם רבעי דביקש ר' אליעזר להפקיר, דבתוספתא בסוף מעשר שני (פ"ה ה"י) בע"א. אמנם איתה ע"א כי שני מעשים היו. ועל ידי ההוא אני מתרץ מה שהקשה מדר' אליעזר אדר' אליעזר. שסבורין לומר דבריש ביצה (ה' א') בההיא דכרם רבעי סבירא ליה קידשה לשעתה וקידשה לעתיד לבא. ולא היא דבתוספתא גרסינן משחרב הבית [בי"ד] הראשון לא אמרו להן כלום, פירוש לא הצריכום כלל להעלו[ת]ם לירושלים דלא קידש. ב"ד האחרון גזרו להעלותם ולפדותם סמוך (להמה) [לחומה], כדין מעשר שני שאינו נפדה בירושלים, אבל בירושלים לא חשו להטריחו לאחר חורבן לעיטור פירות. וב"ד האחרון ס"ל קידשה לעתיד לבא אי נמי לזכר בעלמא. ומעשה בר' אליעזר וכו' ולא רצה לפדותו דסבירא ליה לא קידשה ואמרו לו (לא) צריך אתה לפדותו מפני גזיר' ב"ד האחרון לזכר בעלמא, אי נמי שלא לעבור על דברי חביריו, ועמד ופדאו. והיינו שרצה בשנה האחרת להפקירו ומפני טורח הגזירה. אמרו לו כבר נמנו עליך חביריך והתירוהו לגזירת ב"ד האחרון. ומורי הכהן היה מחלק, דשנייה לא קידשה אותה שבימי יהושע אבל לאחר חורבן שני קידשה עד עולם מה שקידשה עזרא. כדאמרינן בהערל (פ"ב ב') לר' (אסי) [יוסי] קדושה ראשונה ושנייה יש להן שלישית אין להן. והך דכרם רבעי דביקש ר' אליעזר לאחר ב' חורבנים. ובעניין זה מתרצים מה שמקשין מדר' יוחנן בסוף הערל (שם) אדר' יוחנן בפרק ר' ישמעאל במסכת ע"ז [עיי"ש נ"ח ע"ב]. ולא יתכן כדבריו דבפרק השוחט והמעלה (זבחים ק"ז ב') בזמן הזה והיינו שלישית, ומייתי ופריך עלה מהך דמקריבין אע"פ שאין בית דהוא שנייה ומדמי להו לגמרי. ויש מפרשים דמה טעם אינו מדברי ר' אליעזר. וכל זה אינו נראה לי אלא כדפרישית לעיל. אבי העזרי.
